בוקר טוב עולם

אופיר, האחיינית שלי, חוגגת היום יום הולדת ארבע.
זה מאוד סמלי שהפוסט הראשון בבלוג שלי, זמש, עולה ביום ההולדת שלה. אופיר היא הניו בורן הראשונה שצילמתי, עוד לפני שידעתי בדיוק מה זה צילומי ניובורן.

קצת לפני שהיא נולדה נתקלתי בפייסבוק בצילומי ניו בורן של הצלמת יעל אלעד. אחת התמונות היתה של תינוקת ישנה ששכבה על בטנה, שלווה ומתוקה, מעל שמיכה צמרירית לבנה. התאהבתי בתמונה וחזרתי אליה מדי כמה ימים, נפעמת מהמתיקות והשקט של התינוקת. במקביל, ציפיתי בקוצר רוח ללידתה של האחיינית שלי כדי שאוכל לצלם אותה באותו אופן – כמו מלאכית קטנה, חמודה ורגועה (בדיעבד, לא כך הייתי מתארת אותה).

אופיר נולדה בתאריך 23/2/2012, ביום המשפחה. זו היתה המתנה הכי יפה לקבל ביום שכזה.
לאחר עשרה ימים ביקשו ממני הוריה לעשות לה בייביסיטר לשעתיים. ידעתי שזו הזדמנות פז לשחזר יחד איתה את תמונת המלאכית שראיתי.
דאגתי שחדר השינה יהיה חם, הנחתי על המיטה שתי כריות לתמיכה באופיר, ועליהן שמיכת צמר לבנה ורכה. האכלתי אותה 60 מ”ל של בקבוק חם והרדמתי אותה על ידיי תוך כדי נענוע.
“יהיה בסדר”, אמרתי לכולם, “אתם יכולים להיות רגועים, תיהנו”. היא שכבה בעריסה והיתה כה שלווה, שנדמה היה שאפשר להפיל מטוס לידה והיא תמשיך לישון. הרמתי את המצלמה ועשיתי קליק ראשון. אופס, היא זזה. ניסיתי לצלם שוב, הפעם היא התעוררה, והתחילה לבכות. לבכות? לצרוח. הרמתי אותה על ידיי ושוב, תוך כדי נענוע, הרדמתי אותה. היא עצמה את עיניה ואפילו נחרה קלות. התרגשתי לקראת סשן צילומים נוסף, זה שבוודאי יהיה המוצלח מכולם. אלא שלמשמע הקליק הראשון של המצלמה היא שוב פקחה עיניים והביטה ישר לעינית המצלמה כאומרת “לא יקרה, חמודה”.  לא אמרתי נואש. שוב בקבוק, שוב על הידיים, שוב מצד לצד, אחרי חצי שעה היא שוב נרדמה. ניסיתי את מזלי שוב, הפעם על קצות האצבעות. הנחתי אותה על הכרית – היא לא זזה. הפעם זה יקרה, נשבעתי לעצמי. היא נשמה בכבדות כישנה שנת ישרים עמוקה. הפוזיציה היתה מושלמת, היה נהדר, חוץ מהעובדה שבדיוק אז חזרו הביתה הוריה ואחיה הגדול שישר קפץ על המיטה, חיבק ונישק אותה וכמובן העיר אותה. הצילומים הסתיימו, ולי היתה בקושי תמונה אחת, אבל הרבה בקבוקים ריקים בכיור.

זה היה הניסיון הראשון והקשה שלי בצילומי ניו בורן. למרות הקושי בצילום התאהבתי, והאהבה הזו הפכה להיות כיוון חדש בחיים עבורי. בשנים הבאות למדתי איך להתמודד עם תינוקות  ניו בורן, גם במצבים הקשים ביותר. אבל על זה – בהמשך.

Leave A Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *